דפי קורן M.A – פגישת ייעוץ חד פעמית לתמיכה בטיפולי פוריות

יום אחד צלצל הטלפון, על הקו מטופלת פוריות. אני לא יכולה יותר, היא אומרת, הרבה זמן בטיפולים, זה כל כך קשה, אני חייבת טיפול או תמיכה נפשית כלשהי, אבל אין לי כסף להשקיע בזה. יש לי שאיבה בשבוע הבא ואני בלחץ נוראי, תוכלי לקבל אותי באופן חד פעמי?

וואו, איזו שאלה!

אומנם היו פגישות שהפכו לחד פעמיות מסיבות שונות. למשל, מישהי שאחרי פגישה אחת החליטה לחזור לטיפול פסיכולוגי מעמיק כי בפגישה הבינה שהיא צריכה טיפול מעבר לתמיכה בטיפולי הפוריות. או מטופלת שבמהלך הפגישה הראשונה גיליתי שהיא מטופלת אצל מטפלת אחרת שעוסקת בתמיכה הנפשית לטיפולי הפוריות, וכפילות שכזאת רק תבלבל אותה. אבל זו הפעם הראשונה שהפגישה הוגדרה כחד-פעמית מלכתחילה. או. קיי., הבנתי שהפעם זה יהיה שונה, אין הרבה זמן להכרות והגדרת מטרות, אלא זו תהיה פגישה ממוקדת שבה היא תצטרך לצאת עם כלים להתמודדות עם הקושי שבטיפולי הפוריות.

נפגשנו. היא יחידנית, ללא בן זוג ומנסה כבר שנתיים להביא ילד לעולם. קשה לה: הבדידות, חוסר הוודאות לגבי סיום התהליך. רוצה לעשות הרבה דברים, אבל דוחה אותם בגלל טיפולי הפוריות: הייתה רוצה לשנות מקום עבודה, אבל מבינה שזה לא זמן מתאים לחפש ולהשתלב בעבודה חדשה בגלל ההיעדרויות עקב הטיפולים וגם בגלל שהיא עשויה להיכנס להריון בקרוב. לא יצאה לחופשה מזמן מכיוון שהיא לא מצליחה לתזמן זמן מתאים בין הטיפולים ואפילו לא עוברת דירה כי שוב – יש עניין של תזמון והשקעת אנרגיות שכל כך חסרות לה עכשיו לפרויקט נוסף.

וואו! אני חושבת לעצמי, כל כך הרבה דברים וכל כך מעט זמן, איך עושים הכל בפגישה אחת?

אני מחליטה למקד, מדברת על תחושת התקיעות אותה נשים רבות מרגישות בתקופת טיפולי הפוריות, התנהלות מטיפול לטיפול ממחזור למחזור, תחושת חוסר שליטה בחיים, כל כך אופייני וכל כך מוכר, גם אני הייתי שם.

אני נותנת לגיטימציה לתחושת האלה. באופן אובייקטיבי התקופה של טיפולי הפוריות מאופיינת בחוסר שליטה וקושי לשלוט בלוחות הזמנים. אז מה עושים? אנחנו בודקת מהן מקורות התמיכה שלה, מי יכול לעזור לה למשל, במעבר הדירה, היא אומרת שההורים שלה יכולים לעזור לה, לחפש ולכתת רגליים (דיברנו כבר על היעדרות מהעבודה?) מה גם שהיא רוצה לעבור לגור לידם כדי שיעזרו לה לאחר הלידה. אנחנו מדברות על העבודה ומבינות שזה באמת בעייתי ועדיף להישאר באותו מקום בתקופה הזאת. ולגבי חופשה? מה חשבה? הייתה רוצה לנסוע עם חברה לאמסטרדם. תעשי את זה, אני אומרת לה, פתחי יומן, חפשי זמן מתאים (למשל בשבוע שלאחר ההחזרה) וסעי, אל תחכי, תחזירי לעצמך את השליטה על החיים עד כמה שאפשר, מה שאפשר לעשות, תעשי, אל תשמי את עצמך על hold.

היא חייכה, "כן", אמרה, "זה מה שאני צריכה לעשות, להמשיך את החיים למרות ובמקביל לטיפולי הפוריות. נתת לי הרבה כוח", היא אמרה והודתה לי.