דפי קורן M.A – טיפול נפשי למטופלי פוריות

אביב ויעל הינם זוג צעיר, שניהם משכילים. הוא עובד בהיי טק והיא בבנק. הם גרים במרכז תל אביב, בני 30. התחתנו לפני שנתיים, עובדים קשה, אך נהנים לצאת מידי פעם בערב לאכול במסעדה לבד או עם חברים, ובסופי שבוע נפגשים עם חברים ומשפחה.

מספר חודשים לאחר החתונה, החליטו אביב ויעל כי רוצים להביא ילד לעולם והתחילו "לעבוד" בכיוון. עברו חודשים ולא קרה דבר.

אביב ויעל פנו, בעצת הגניקולוג שלה לרופא גניקולוג מומחה פוריות ששלח אותם לבדיקות: את יעל לפרופיל הורמונלי ואת אביב לבדיקת זרע. הפרופיל ההורמונלי יצא תקין, אך בדיקת הזרע לא. הרופא ממליץ על 3 מחזורי הזרעות ואם לא ילך, מעבר ל – IVF.

אביב מאוד מופתע, בחיים לא חשב שיש לו בעיה עם הזרע. הרי בגיל 20, בצבא, היתה לו חברה שנכנסה להריון אחרי פעמיים-שלוש שקיימו יחסי מין (היה להם ברור שהם לא מעוניינים בילד והיא עשתה הפלה). הוא לא מבין מאיפה זה בא לו, מה קרה לגבריות שלו? מה זה אומר עליו? הוא שותק וחושב על זה הרבה, המחשבות גורמות לו לעצב והסתגרות.

יעל מצידה מבינה שרוב הטיפולים וההתערבויות יהיו עליה למרות שהבעיה היא בעיית זרע. היא קוראת באינטרנט ומבינה שהיא הולכת לקבל הורמונים שעשויים לגרות להשמנה , מצבי רוח, כאבי ראש ותופעות לוואי אחרות, היא מבינה שעם המעבר ל – IVF היא תצטרך לעבור פרוצדורות רפואיות שונות ומפחידות כמו צילום רחם, שאיבה בהרדמה וכו'. היא מפחדת ולחוצה ואביב נראה לה אדיש.

הרופא שלח אותו לבדיקת זרע נוספת והוא לא הולך לעשות אותה. זה מעצבן אותה, האדישות הזאת, כאילו לא אכפת לו. היא לא אומרת כלום אבל כועסת וממורמרת וזה יוצא, בעקיצות, בירידות עליו.

אביב מתקשה לבצע את הבדיקה כי חושש מהתוצאות, אבל לא אומר דבר ליעל. כועס עליה שלא מבינה, לא מתחשבת ומלחיצה אותו.

יעל ואביב מתרחקים האחד מהשנייה. כל אחד עסוק במחשבות שלו, בעצב ובכעסים.

לחבר הכי טוב של אביב נולד ילד, לידה שניה, בן. מוזמנים לברית. לשניהם לא מתחשק ללכת, לא בא להם לראות את "התינוק החמוד" , רוצים גם. מקנאים.

יעל לא רוצה ללכת, אומרת שיגיד שחולה וילך לבד. אביב לא רוצה ללכת לבד, כועס על יעל. הרי זה החבר הכי טוב שלו, הם חייבים ללכת, אז מה אם להם אין ילדים? יעל חושבת בליבה "כן, מעניין למה אין לנו ילדים…"

עברו 3 מחזורי הזרעות, צריכים לעבור ל – IVF. יעל מפחדת פחד מוות, אביב מתרחק ומסתגר עוד יותר, היא מרגישה שצריכה לעבור את זה לבד. עוברות לה מחשבות בראש: "אולי נפרד ואמצא מישהו אחר, למה אני צריכה לעבור את כל זה בגלל בעיית הזרע שלו". היא כועסת על עצמה על המחשבות, אבל זה לא מרפה. ואביב מצידו, מרגיש אשמה שיעל צריכה לעבור את כל זה בגללו, אבל לא אומר כלום. הם כמעט ולא מדברים.

מה יהיה עם הזוגיות, מה עושים?

יעל מרגישה שהיא לא יכולה יותר, עומדת להתפוצץ, קובעת עם החברה הכי טובה שלה, מספרת לה את כל הסיפור ובוכה, הרבה, הבכי לא מפסיק. עד עכשיו זה היה סוד. לא רצתה לחשוף את בעיית הזרע של אביב מפאת כבודו, אבל לא יכולה יותר. סיפרה הכל ועכשיו מלאה ברגשי אשמה.

החברה מציעה ליעל ללכת לטיפול זוגי, היא ובעלה היו סביב משבר וזה עזר. היא לוקחת את הטלפון של המטפלת.

יעל מספרת לאביב על הפגישה. בהתחלה הוא כועס שסיפרה על הבעיה, אח"כ מבין שהם באמת צריכים טיפול.

יעל קובעת פגישה ועם המטפלת והם הולכים. בטיפול הם מדברים, מבינים את הפחדים ורגשי האשמה, לומדים להתחבר מחדש ולהיזכר בזוגיות שלהם שבסה"כ היתה טובה. בכוחות משותפים הם חוזרים לטיפולי ה – IVF מתוך המטרה להביא ביחד ילד לעולם.

הסיפור הזה של אביב ויעל אומנם בדוי, אך מבוסס על אין ספור מקרים אמיתיים שמתרחשים בין יותר ויותר זוגות שמתקשים להרות.

הפניה לייעוץ או טיפול נפשי באופן פרטני (אחד מבני הזוג) או זוגי הינה חשובה ולעיתים אף הכרחית בתהליך טיפולי הפוריות.

בני הזוג ביחד וכל אחד בנפרד חווים תקופה של לחצים, מתחים, פחדים ולעיתים גם כעסים, קנאה, ודכאון. ההתמודדות עם טיפולי הפוריות אינה פשוטה ודורשת מבני הזוג השקעה רבה של משאבים כלכליים, זמן, ואנרגיות.

ככל ש"מתקדמים" בתהליך עשויים לעלות קשיים. צמתים כגון מעבר ל – IVF, תרומת ביצית או זרע ו/או פונדקאות יכולים להוביל לקשיים נוספים סביב קבלת החלטות, ותחושת אובדן על שההריון אינו ספונטני וטבעי.

חשוב שכל אחד מבני הזוג יהיה עם אצבע על הדופק לגבי מצבם הנפשי של כל אחד מבני הזוג ושל הזוגיות. אם מרגישים שישנה פגיעה משמעותית באיכות החיים ו/או קשיים בזוגיות, חשוב לפנות לייעוץ או טיפול פסיכולוגי.

הטיפול או הייעוץ יכול להיעשות במסגרות הציבוריות או הפרטיות ללא תשלום (כן, ישנם רופאים שמממנים למטופלים ייעוץ נפשי) או לפנות ליועץ/פסיכולוג פרטי שעבר הכשרה ספציפית ומתחמה בנושא.