דפי קורן M.A – בדידות בטיפולי הפוריות

תחושת הבדידות בקרב מטופלי הפוריות הינה תופעה שכיחה. מטופלים ומטופלות רבים, ללא קשר למצב משפחתי או קרבה להורים וחברים מדווחים על תחושת בדידות בתהליך טיפולי הפוריות.

תחושת הבדידות יכולה לנבוע או להתעצם מסיבות רבות כגון: הסתרת הצורך בטיפולים ע"מ להביא ילד לעולם, טיפולים ממושכים ומורכבים, יחידניות או סביבה שאינה מבינה ומכירה את טיפולי הפוריות. בקליניקה, אני נתקלת לא מעט בזוגות ויחידניות שמדווחים על תחושת הבדידות בעיקר במקרים הבאים:

  1. נשים יחידניות: מעבר למצב האובייקטיבי בו המטופלות היחידניות נמצאות, ללא בן זוג, פעמים רבות הן מרגישות בדידות גדולה. גם הורים תומכים, חברים וקרובי משפחה לא תמיד יכולים להבין את התחושות של המטופלת ולהפיג את תחושת הבדידות. לדוגמא, מטופלת יחידנית בת 39 נמצאת 3 שנים בטיפולי פוריות מורכבים וקשים. הוריה גרים רחוק ממנה וכשצריכה להגיע לטיפול עם מלווה (למשל בשאיבת ביציות בהרדמה מלאה), היא נאלצת לבקש מחברה להתלוות אליה או מהוריה להגיע מרחוק. ההורים מאוד היו רוצים לראות אותה הופכת לאמא, אבל לא ממש מבינים את המונחים והפרוצדורות של טיפולי הפוריות. המטופלת, מצידה, לא רוצה להקשות ולהעמיס עליהם את המידע והקשיים שהיא חווה. גם כשהיא נפגשת עם חברה, היא לא רוצה "לדכא" ומעדיפה לדבר על דברים אחרים. כשהיא כבר כן מחליטה לשתף קרובי משפחה או חברה היא נתקלת במשפטים כמו: "בסוף הכל יהיה בסדר", "תרגיעי וזה יסתדר" או "שמעתי על מישהי שאחרי 5 שנים של טיפולים נכנסה להריון באופן טבעי". משפטים אלו, שבאים מתוך כוונה לעודד ולעזור, לא מספקים לה את התמיכה לה זקוקה. בתוך כך, היא חשה בדידות ולא מוצאת מקום בו תוכל לפרוק את שעל ליבה, להעלות חששות ולדבר על הקשיים. תחושה זו הובילה אותה לפנות לתמיכה הנפשית.
  2. טיפולים ממושכים: מטופלים (זוגות או יחידניות) שמטופלים מספר שנים, בדרך כלל ללא ילדים, עשויים לחוש תחושת בדידות שעולה ככל שהזמן עובר. מורכבות הטיפולים, השאלות שנשאלות, הברכות שאינן מוסיפות ("בקרוב אצלכם") והחברים שהולכים ומתרבים ובעקבות זאת בני הזוג מרגישים ש"נשארים מאחור"- כל אלה עשויים לגרום לתחושת הבדידות להתעצם.
  3. "המסתירים": זוגות ונשים רבים בוחרים להסתיר את היותם מטופלי פוריות. ההסתרה יכולה להיות עקב תחושת בושה (שבדר"כ אינה רציונלית שהרי גם להם ברור שאינם אשמים במצב), ו/או העזרות בתהליכים כגון שימוש בתרומת זרע או ביצית שלא היו רוצים לחשוף. ההסתרה גורמת להם להתרחק מהסביבה כדי לא להיות חשופים לשאלות ולתימרונים כשהם נאלצים להיעדר עקב הטיפולים או לא חשים בנוח להתערות בחברה כשהם מקבלים תשובה שלילית. לדוגמא, זוג שנאלץ להיעזר בתרומת ביצית והחליט לספר על כך רק למשפחה הקרובה ביותר. הם לא מספרים בכלל על הטיפולים כדי לא לפתוח פתח לשאלות שיגרמו להם לשקר בנוגע לסוג הבעיה או אופן הטיפול. הזוג היה חלק מחבורת זוגות פעילה מאוד שנפגשת לפחות אחת לשבוע ונמצאת בקשר יומיומי. ככל שעבר זמן והזוג לא הצליח להרות הם הרגישו שהם צריכים להסתיר יותר ויותר את נושא הטיפולים. עם הזמן כל שאר הזוגות נכנסו להריון וילדו ורק הם הרגישו שנשארו מאחור. המפגשים הפכו להיות של זוגות עם ילדים או שבעיקר שוחחו בהם על הילדים ובני הזוג "שלנו" הרגישו פחות ופחות מעוניינים להיות חלק מהחבורה, בעיקר לאחר עוד כשלון בטיפול. מזוג חברותי ובליין, הפכו למבודדים חברתית ומכאן לתחושת הבדידות.

מעבר לטיפול או הייעוץ הנפשי הפרטני או הזוגי, אני ממליצה לנשים וזוגות שחשים בדידות, לנסות למצוא אחרים שנמצאים באותו המצב: קבוצות תמיכה (כאן), פורומים באינטרנט או שיתוף עם חבר/ים שנמצא/ים במצב דומה יכולים להפיג את הבדידות.